האם אין אנו עדים לתגובת יתר מול איום נגיף הקורונה?

פברואר 2020

עבור נגיף המחולל מחלה עם שיעורי תמותה, שאינם חורגים מתקופות השיא של עונת שפעת (בישראל מתו השנה ממחלת השפעת 60 איש וטרם הסתיימה תקופת החורף, בארה"ב על פי נתוני ה-CDC מתו עד היום [בעונת חורף זו] 14,000 איש ממחלת השפעת), מיליוני איש מצויים בהסגר, גבולות נסגרים, טיסות מבוטלות, הוצאות כלכליות עצומות מוטלות על המשק, זכויות אדם נרמסות, גילויי גזענות מתגברים ובריאות הציבור עוברת תהליך פוליטיזציה- בסופו של דבר נראה לי שהבעיות שאנו יוצרים יהיו כבדות יותר מאילו אותם אנו מנסים לפתור.
נכון, נגיפי קורונה ידועים ביכולת מאד מדבקת, ויכולת זו בהחלט מוצגת בנתונים עד היום. אבל, ואני מצטט את פרופ' גבי ברבש, המחלה בד"כ קלה.
באיטליה, נכון לכתיבת שורות אילו, מתו 7 אנשים מנגיף הקורונה. כולם מעל גיל 70, כולם עם מחלות רקע קשות (סרטן, דיכוי חיסוני ועוד). הפעילות המקצועית ברובה נכונה, ראויה ונדרשת, אך במקום להציג מנהיגות ציבורית, ההיסטריה המופצת בקרב הציבור משמשת כלי להאדרת העוצמה הפוליטית של מערכות הבריאות הציבוריות. 

נתי אלקין