20.05.2014

Marzel et al., (2014) Journal of Clinical Microbiology

לאחר פרסום ממצאי הסלמונלה לשנת 2012 של המעבדות המרכזיות, מחקר חדש המתפרסם בימים אלה שופך אור נוסף על הנושא.

בישראל, אין ניטור סטטיסטי ברמה הלאומית של ממצאי סלמונלה במעבדות.
במחקר המתפרסם בימים אלה, נבחנו 48,345 מקרי סלמונלה שדווחו למרכז הארצי לסלמונלה בין השנים 1995 ל-2012. החוקרים טוענים לאי-דיווח קיצוני של מקרים ידועים ומציגים את החיידק S. enterica 9,12:l,v:- כחיידק בעל היכולת הפולשנית הגבוהה ביותר מבין חיידקי הסלמונלה (לא טיפואידית) שבודדו בישראל.
בנוסף מציינים החוקרים שני זני סלמונלה טיפימוריום DT104 שבולטים בקרב האוכלוסיה והפכו אנדמים בישראל.
ניתוח המקרים מצא 329 התפרצויות (Clusters) אשר בניתוח סטטיסטי נמצא קשר ביניהן. הממוצע לשנה עומד על 23 התפרצויות סלמונלה. החוקרים מצאו אף ש-7,427 (15.4%) מהמקרים המדווחים היו ניתנים לצפייה מראש. רוב ההתפרצויות לא דווחו ולכן לא נחקרו ע"י רשויות הבריאות.
החוקרים מציינים בעניין שלא נמצא קשר בין האירעות השנתית (Incidence) ומספר ההתפרצויות (Clusters) . לדוגמה: למרות ירידה חדה שנרשמה במספר מקרי הסלמונלה בבני אדם בין השנים 1999 ו-2005 ופחות מודגשת בין 2008 ל-2012, מספר ההתפרצויות בשנת 2003 ו-2012 עלה. התאמה נמצאה בין מספר ההתפרצויות ומספר האירועים כאשר דובר על התבנית העונתית של המחלה. מספר נמוך בחודשי החורף (דצמבר-פברואר) ועליה בחודשי הקיץ (יוני-אוקטובר). באופן מעניין נמצא, שבחודשי מרץ נצפית עליה בהתפרצויות למרות שמספר האירועים נמוך, מה שמצביע על כך שגורמים נוספים עשויים להיות מעורבים בהתפרצויות.
בחינה מולקולרית של חיידק הסלמונלה המעורב ב- 23 התפרצויות מצאה שב- 20 מהן היה מעורב חיידק חד-שבטי, מה שמצביע על כך שהשיטה הסטטיסטית בה בחרו החוקרים היא מהימנה. ההסבר לכך שב-3 התפרצויות נמצאו חיידקי סלמונלה שונים יכולה להיות מוסברת במעורבות של מספר זני סלמונלה באותה התפרצות או שגיאה של האלגוריתם ששימש לניתוח הסטטיסטי.
החוקרים בחנו גם את "אתר הזיהום" של 48,345 המקרים. 1,731 מקרים היו חוץ מערכת העיכול. 1,771 מקרים היו בידודים ממערכת הדם (67.6%), שתן 413 מקרים (24%), פצע 38 מקרים (2.2%), מורסה 19 מקרים (1%) ואתרים אחרים 90 (5.2%). בהתאמה לירידה במקרי הסלמונלה הכללית, חלה ירידה של המקרים הפולשניים מ-3 מקרים לכל 100,000 נפש בשנת 1999, למקרה אחד לכל 100,000 נפש בשנים 2005-2012. חיידק הסלמונלה הבולט ביותר בקרב האירועים הפולשניים היה (S. enterica 9,12:l,v:- (7.7% מכלל האירועים. ממצאים אלה תומכים בדעה שקיימים זנים בעלי פוטנציאל פולשני גבוה יותר בהשוואה לאחרים ותכונות אילו מוקנות לחיידק ע"י מאפיינים גנטים, זאת בנוסף כמובן לגורמים הקשורים לחולה עצמו. בחינה גנטית של חיידק זה מיצבה אותה באותה קבוצה עם חיידקי סלמונלה אחרים שהיו אף הם מעורבים בזיהומים פולשניים, מה שמצביע אולי על כך שגורמים גנטיים משותפים נוטלים חלק בזיהומים החודרניים.
חיידק הסלמונלה טיפימורים DT104, הפך בשנים האחרונות לבולט ביותר בקרב בידודי סלמונלה טיפימוריום. בשנת 2008, 35.1% מכלל בידודי סלמונלה טיפימוריום היו DT104. ממצאי החוקרים העלו בנוסף, שב-3 התפרצויות שונות בהן היה מעורב חיידק סלמונלה טיפימוריום DT104, החיידק הציג תבנית PFGE דומה. חיידק זה נמצא בעל עמידות מרובה לתכשירים אנטי-מיקרוביאלים. בחינה שנעשתה כדי לבחון את נפיצות החיידק בין בידודי הסלמונלה טיפימוריום בישראל, נבחנו באופן אקראי 57 בידודים של חיידק הסלמונלה טיפימוריום, 16 בידודים (28%) נמצאו כבעלי תבנית PFGE זהה, דהיינו שכיחות גבוהה של חיידק זה בעשור האחרון בישראל.