20.06.2025
מחלת הפוליו, הנגרמת על ידי נגיף הפוליו (Poliovirus), נחשבת יעד עולמי לביעור במסגרת יוזמות בין-לאומיות שמובילים ארגון הבריאות העולמי ,(WHO) יוניצף והקואליציה לייעול החיסון (GPEI) . נכון לשנת 2025, נותרו שני מוקדים אנדמיים בלבד בהם עדיין מדווחת העברה מקומית של נגיף הפוליו האלים מזן 1 (WPV1) פקיסטן ואפגניסטן. במסגרת תוכניות החיסון, נעשה שימוש עיקרי בתרכיב הפוליו החי המוחלש ,(OPV) בשל יתרונותיו האפידמיולוגיים, הכוללים השראת חסינות מערכתית ומקומית, ויכולתו לקטוע את שרשרת ההדבקה באמצעות הפרשה צואתית. עם זאת, קיימת גם סכנה ידועה: הנגיף המוחלש בתרכיב עלול לעבור שינויים גנטיים ולרכוש חזרה תכונות אלימות עם יכולת גרימת מחלה – תופעה המוכרת כ־cVDPV (circulating Vaccine Derived Poliovirus).
לאחרונה דווח על שיעור גבוה ומדאיג של סירוב להתחסן בתרכיב הפוליו בעיר Karachi העיר הגדולה ביותר בפקיסטן. התופעה מתרחשת על רקע מתחים פוליטיים, תפיסות דתיות, חשש מהשפעות לוואי, וקמפיינים של דיסאינפורמציה המופצים על ידי קבוצות מקומיות. התנגדות זו פוגעת באופן ישיר ביכולת צוותי החיסון להשיג כיסוי חיסוני מספק. השלכות התופעה עלולות להיות חמורות. מלבד הסיכון להתפשטות הנגיף הפראי האלים (WPV) שימוש בתרכיב חי בסביבה של אוכלוסיה גדולה לא מחוסנת עלול להיות הרה אסון בשל הגברת הסיכוי לנגיף התרכיב לחזור לאלימות. דוגמה לאירוע חמור שהתרחש בשל החלטות מקצועיות לקויות הוא התפשטות נגיף פוליו ממקור תרכיבי שהוביל להתפרצויות נרחבות באפריקה.
