06.05.2009
דו"ח קשה מפורסם בימים אלה בנושא המפורט.
להלן קטעים עיקריים מהדו"ח – רלוונטים לענף העופות:
שימוש בתכשירים המכילים ארסן: מגדלי העופות השתמשו בתכשירים שמכילים זרניך (המוכר בשם "ארסן", להלן - ארסן), שכן הם מעלים את ניצולת המזון בעופות בשיעור של 3%-5%. עם זאת, ארסן הוא אלמנט רעיל. הארסן יכול להזיק מאוד לבריאות האדם, וגם חשיפה במינון נמוך למשך זמן עלולה לגרום לו לחלות בסרטן. מלבד הנזק הבריאותי שעלול להיגרם לאדם, הארסן עלול גם ליצור נזק סביבתי גדול. מנהל השירותים להגנת הצומח התיר בסוף שנת 2003 את השימוש בתכשיר רוקסרזון המכיל ארסן כבזרז גדילה לעופות ולחזירים בישראל. זאת בניגוד להוראות צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (עופות שהורמנו או הוזנו בחמרים כימיים), התש"ך-1959, האוסר להאכיל עופות בחומר המכיל ארסן והאוסר לשווק עופות שהוזנו בחומר מסוג זה.
משנודע הדבר למשרד החקלאות, באוקטובר 2006, הוא לא פעל לבטל מיד את ההיתר שניתן לתכשירים המכילים ארסן. משרד החקלאות העדיף את עמדת החקלאים, ששיקולים כלכליים היו לנגד עיניהם, ולא שקל את הנזק הסביבתי ואת טובת הציבור. רק באוקטובר 2007 - שנה לאחר שנודע לו דבר קיומו של הצו - אסר מנהל השירותים להגנת הצומח את השימוש בתכשירים המכילים ארסן. יצוין ויודגש שכבר בשנת 2005 אותרו בבשר עוף המיועד למאכל אדם שאריות של ארסן ברמה גבוהה מהרמה המרבית המותרת, וזאת לראשונה זה עשר שנים.
(הערת העורך: ארסן אורגני, ששימש כזרז גידול בעופות פיטום, אינו חומר מסרטן והוא נמצא בשימוש נרחב בארה"ב [ראה סקירה בנושא]. משרד החקלאות היה מודע לשימוש בתכשיר זמן רב לפני אוקטובר 2006 ובהתאם לכך הוא ביצע בדיקות לניטור רמותיו בבשר העוף בתוכנית בדיקת השאריות השנתית. קיומו של הצו, הובא לידיעת השירותים הווטרינריים על ידי כאשר הממונה על פיקוח המוצרים מן החי כלל לא היה מודע לקיומו, זאת לאחר שאותו ממונה שינה את הרמות המירביות המותרות ללא שהדבר הובא לידיעת הוועדה שעסקה בנושא ולאחר מגבלות שהוטלו על משחטות הייצוא בניגוד לדרישות האירופאיות- בל נתפלא אם יהיו גופים צרכניים, שיפנו תביעות משפטיות כנגד חקלאים, מכוני תערובת וגופים ממשלתיים).
שאריות ביולוגיות
בסקרים לבדיקת שאריות ביולוגיות שנעשו בשו"ט בשנים 2005-2007 נמצאו חריגות ברמת השאריות של כמה קוקסידיוסטטיים. בכל שנה מהשנים הללו נמצאו בפטמים שנבדקו בסקר שאריות ביולוגיות המעידות על שימוש בקוקסידיוסטטים שלא לפי ההתוויה, ובייחוד בקוקסידיוסטט ניקרבזין. הדבר מעיד על כך שמגדלי הפטמים אינם מקפידים על זמני המתנה כנדרש (הערת העורך: במידה והמגדלים לא היו מקפידים על זמני המתנה כנדרש, רמות חריגות היו נמצאות למגוון תכשירים ולא באופן בולט בניקרבזין, שאינו נחשב לתכשיר אשר היקפי השימוש בו גבוהים. בעיית השאריות של ניקרבזין היא תופעה ידועה וקיימת במדינות נוספות המשתמשות בתכשיר – אנגליה לדוגמה [ראה סקירה בנושא] הצורך בבדיקה מקצועית של זמני ההמתנה המותווים לניקרבזין, הועלתה על ידי בישיבות הועדה המיעצת לתוכנית הניטור השנתית לשאריות ולמרות זאת, לא בוצעה כל בדיקה. הטלת האחריות בנושא זה על החקלאים אינה במקומה).