20.06.2018
מערכת המעבדות של המועצה לענף הלול, מקיימת מזה מספר שנים סמינרים מקצועיים בתדירות קבועה, פעם בצפון ופעם בדרום. מדובר במפגשים שתרומתם לשיח המקצועי וקידום הידע חשובה מאד. היוזמה לסמינרים אלה היא של ד"ר אורית ממן וד"ר מיקי פירק ועל היוזמה וההתמדה מגיעה בהחלט הערכה גדולה. במסגרת זו, התקיים ב-19 לחודש זה (אתמול) דיון בנושא מחלת הניוקסל. הנוכחות הגבוהה, כולל של יו"ר סקציית ההודים, דורון בן ארצי, ומנכ"ל המועצה לענף הלול, מולי לויט, היוותה אינדיקציה לחשיבות הנושא. לפני הדיון הוצגו מספר מצגות בתחומים של בטיחות ביולוגית, אפידמיולוגיה, תרכיבים ועוד. הדיון נגע במגוון נושאים חשובים, אבל אני הייתי מבקש להתמקד בדיווח מעבדתי, לכאורה פשוט וטריוויאלי. עגלות ביצים שמקורן ממשקי הטלה נגועים במחלת הניוקסל, נמצאו מזוהמות בנגיף האלים. לכאורה, נתון ברור שאיש לא ציפה שיהיה אחרת. אך כאשר בדיונים המקצועיים שהתקיימו שם, מדגישים את החשיבות של הבטיחות הביולוגית ואחריות המגדלים אני מבקש דווקא לחזור לשנת 2011-2012. מהשנים הקשות ביותר שידענו בהתפרצויות מחלת הניוקסל במדינת ישראל.
משק הטלה בכפר ורבורג מאובחן ע"י השירותים הווטרינרים כנגוע במחלת הניוקסל. הרשויות מכריזות על אזורים נגועים והרופא הווטרינר הממשלתי מאשר שיווק ביצי מאכל מהמשק הנגוע ללא כל מגבלה.
משק הטלה בבני עטרות, אירוע ניוקסל. השירותים הווטרינרים לא מדווחים, לא מגבילים שיווק ביצים, מסתירים את המידע מהרופאים הקלינים והמחלה מתפשטת ומדביקה משקים שכנים.
שתי דוגמאות (מיני רבות) שמסבירות באופן מדוייק את התרומה של השירותים הווטרינרים להתפשטות המחלה בשנים 2011-2012. לפני שמדברים על אחריות המגדלים לבטיחות ביולוגית ומחנכים דור צעיר של רופאים וטרינרים לאחריות מקצועית, ראוי שמי שנדרש יביט במראה.
