15.06.2020
Scientific Reports 2020
בתחילת שנות ה-2000 נרשמו האירועים הראשונים שהובילו להתפשטות נרחבת של מחלת שפעת העופות. בשנים הראשונות הזן שהוביל את האירועים היה H5N1 זן בעל אלימות גבוהה. בשנים אלה קידמה ד"ר אילריה קפואה את הרעיון לחסן את הלהקות בזן שפעת המבוסס על האמאגלוטינין זהה H5 ונויראמינידאז שונה (לדוגמה N2). מטרת הרעיון היתה DIVA, יכולת להבדיל על סמך הנויראמינידאז האם התגובה החיסונית היא להדבקת שדה, או כתגובה לתרכיב. השיטה הסרולוגית לא תפסה תאוצה, אך חברות תרכיבים שונות, ייצרו תרכיבים המבוססים על זני תרכיב עם האמגלוטינין H5 ונויראמינידאז שונה מ- N1. לדוגמה: Gallimune Flu H5N9 (תרכיב זה כבר לא נמצא בשימוש). היעילות של תרכיבים אלה לא היתה טובה, ומהר מאד החלו לעשות שימוש בתרכיבים המבוססים על H5N1. תרכיבים אלה יוצרו בעיקר בסין ושווקו למדינות שונות בעולם. אבל, גם תרכיבים אלה לא תמיד נמצאו יעילים.
השלב הבא היה להשתמש בזני תרכיב התואמים את ההתפרצויות בשדה ותרכיבים אלו אכן נמצאו יעילים יותר. מחקר המתפרסם בימים אלה ע"י קבוצת חוקרים דרום-קוריאנים, בדק את יעילות תרכיבי שפעת כאשר ההוקעה היא בזן הומולוגי בהשוואה להוקעה בזן הטרולוגי.
תוצאות המחקר היו חד משמעיות: הומולוגיה גנטית בין זן התרכיב לזן ההוקעה מקנה עמידות טובה יותר לעופות המחוסנים. תפיסה דומה מתרחשת גם לגבי מחלת הניוקסל ומחקר בתחום זה נעשה גם הוא על ידי קבוצת חוקרים דרום קוריאנים בשנת 2008.
ההתמודדות שלנו כמדינה אנדמית למחלת הניוקסל, לא תבוא לידי פתרון כל עוד לא נקדם תרכיבים תואמים המבוססים על זני תרכיב הומולוגיים הזהים גנטית לנגיפי השדה.
