16.10.2017
השימוש בקוליסטין לטיפול בבעלי חיים, מעורר דאגה, היות והוא משמש קו הגנה אחרון ברפואה של בני אדם ובשנים האחרונות הולכים ומתגברים הדיווחים על התפתחות עמידות.
לאורך שנים הקוליסטין נחשב לתכשיר נחות יחסית לטיפול בזיהומים גראם-שליליים בבני אדם. רעילותו בהשוואה לתכשירים יעילים אחרים, כמו בטא-לקטמים ופלואורקווינולונים העניקו לו עדיפות נמוכה כאופציה טיפולית בבני-אדם.
למרות השימוש המוגבל של הקוליסטין ברפואת בני האדם, השימוש בו בחיות משק כנגד זיהומי מעיים, או בהזרקה בתרנגולי הודו (על אף מגבלת הרעילות) הפך מקובל.
החשש מהתפתחות עמידות היה בעבר נמוך, היות וקבוצת תכשירים אנטי-מיקרוביאלית זו (פוליפפטידים) נקשרה עד לאחרונה לעמידות כרומוזומיאלית בלבד (לא מועברת בין חיידקים באופן אופקי). בסוף שנת 2015, דווח לראשונה (בסין) על עמידות לקוליסטין המוקנית לחיידק א. קולי ע"י הגן MCR-1. במהרה עמידות זו נקשרה במקור לעופות ודיווחים על אבחון גן עמידות זה בחיידקים שונים דווחה ממקומות שונים בעולם.
לאחרונה נוספו דיווחים על גנים נוספים (וריאנטים) המעורבים בעמידות זו MCR-3. במקביל לדיווחים השונים בנושא העמידות לקוליסטין, עלה הצורך ברפואת בני האדם, בשימוש בקוליסטין כנגד זיהומים הנגרמים מחיידקים מרובי עמידויות. ברורה אם כן, החשיבות לשמר את יעילות תכשיר הקוליסטין ברפואת בני האדם.
בכנס שעסק במחלות זיהומיות ונערך לאחרונה בארה"ב דווחו מספר מקרים של עמידות לקוליסטין בחיידקי סלמונלה (אנטריטידיס, טיפימוריום, קורבליס) שבודדו בבני אדם - כולם לאחר ביקור בחו"ל. בדיקות לנוכחות הגן לעמידות (MCR-1) בבידודי סלמונלה שמקורם בבשר וחיות משק בארה"ב נמצאו שליליות.